עניין ציבורי – בשם החוק / קראט

האם הכותרת הזו אומרת לנו משהו? האם היא מצליחה לפעול עלינו? להפעיל אותנו? להרתיע?
או שאולי אנחנו משוכנעים שנסתדר אתו, עם החוק, איכשהו? • יצאנו למרחב, אספנו חוקי תעבורה, תברואה
ובניה והתעמתנו מולם • עוד לפני אכיפה,קנס, צו הריסה או עיקול, כדאי שנשוחח על זה.

"רחמנ ות, רחמנ ות,
רחמנות", היא נשמעה נסערת
כשדיברה איתי. ברקע צפרו מכוניות,
קריינית קרירה ביקשה לתקף את כרטיס
ה'רב קו' ומישהו צעק.
"מה קרה?" ביררתי והיא ענתה בקול שבור: "רחמנות.
שוטר קנס כאן סתם מישהו 'משלנו', שכנראה מיהר ו'חתך'
לנתיב מקביל".
היא ראתה מול עיניה נהג מסכן וקנס ודו"ח ונקודות ושלילה.
אני ראיתי מודעה שחורה ואבלה בעיתון, מודעה שכמעט כמעט
מיסגרו אותה וקברו בה מישהו. אני ראיתי אובדן ושכול שנהגו
לתומם, ורצח – שרק חצה לנתיב המקביל. ואני, מצטערת, לא
ריחמתי.
למרחב הציבורי שסביבנו, למרחב הציבורי שבו אנחנו חיים,
נושמים, נוסעים ומתהלכים, גרים ועובדים, נחקקו כבר מזמן חוקי
בניה ותעבורה. הם חוליים, הם פשוטים, הם נטולי קדושה, ובכל
זאת הם כאן – מנסים לשמור על הסדר, ואלמלא מוראם – איש
את רעהו חיים בלעו. החוקים הללו אינם חוקים הסותרים את
התורה הקדושה, חלילה. כי במקרה שיש סתירה, הצד בו אנחנו
נוקטים – ברור לנו. לחוקים הללו ניתנה ההגדרה 'מנהג המדינה'
ולכן אנחנו מצווים לציית להם. גדולי עולם כבר אמרו, שהציות
לחוקי התעבורה – הוא קיום מצוה דאורייתא של 'ונשמרתם מאד
לנפשותיכם'. הזלזול בחוקים הללו גובל באיסורי תורה ממש, כמו
להזיק את חברו, חלילה, ואף גרוע מכך.
למעשה, איך אנחנו רואים את החוקים הללו )אם בכלל(? למה
אנחנו נוטים לעקוף אותם? ומה המחיר אותו אנחנו משלמים?
בחרנו לעצור מול נורה אדומה מתריעה ולברר את כל זה
בליווי נשות מקצוע.

יש שנחקקו בדם

"סמוך למקום העבודה שלי יש ארבעה בנינים, שיושבים על
צומת משלושת צדדיהם", מספרת לאה. "כדי לעבור מבנין לבנין,
צריך לחצות צומת בן ארבעה רמזורים. זה לוקח הרבה זמן ונדרשת
סבלנות רבה כדי לחכות. פעם, כשמיהרתי, לא חיכיתי לאור
ירוק, הבטתי לצדדים – וחציתי. מישהי שאינה שומרת תורה
ומצוות עברה שם והעירה: 'אתם החרדים תמיד חוצים כאן
ככה'. הובכתי מאד. מה, וכי בזה אנחנו מזלזלים? הרי בסך הכל
החוק הזה נועד לשמור על חיינו. אני בטוחה שיש גם שאינם
שומרי תורה ומצוות החוצים באדום ושההערה לא נבעה
מעודף דאגה לשלומנו, אבל עדיין היא צדקה בתוכחה
שלה, כי אנחנו, האמונים על קדושת החיים, היה אסור
שיימצא בתוכנו ולו אחד שאינו מציית לחוקי התעבורה והבניה.
החוקים הללו לא בדיחה".
אז כן, לפעמים נוטים להתייחס לחוקי התנועה, הסביבה והבניה
כאל המלצה בלבד. מדוע זה קורה?
גב' אסתי וייסלר, עו"ד, עו"ס ומגשרת, שמצטיינת בלהזניק
עסקים כלכלית, מסבירה מנסיונה: "מגוון סיבות גורמות לתופעה
הזו. חוקי התנועה למשל, אלו חוקים שנכתבו בדם והזלזול בהם
הוא למעשה זלזול בחיי אדם ובערך המקודש של 'ונשמרתם
מאד לנפשותיכם'. גם חוקי הבניה נועדו למען ערך של שמירה
על רכוש הזולת וערכים נוספים ולא בכדי לחוקים אלו משמעות
גם בדיני תורה.
"פעמים רבות אני שואלת את עצמי איך אנשים מרשים
לעצמם לזלזל בערכים אלו. השאלה הזו כמובן צפה גם בשיחות
עם לקוחות והתשובות שלהם מפתיעות עד מקוממות.
"טיפלתי בתיק, שבו בבוקר בהיר אחד לקוחה שלי הופתעה
לגלות חפירות בחצר הבנין. החפירות נועדו לאפשר לשכן בקומה
הראשונה להוסיף לדירתו סוכה בשטח של 15 מ"ר. כשהם שאלו
את השכן מה הוא חשב כשהחליט להגדיל את דירתו ללא היתר
וללא קבלת רשות, הוא ענה: 'לא חשבתי שהאישור נחוץ'. אותו
שכן הסתפק ברצון שלו להגשים חלום לסוכה ענקית ובחר
להתעלם מהחוק ומיתר השכנים. חשוב לשים לב, שבניית סוכה
ללא היתר היא מסוכנת לא רק בהיבט הענישה והסנקציות, היא
מסוכנת ממש לחיי אדם. בניה שכזו נעשית ללא הפיקוח הנדרש
ולצערנו כבר ראינו סוכות שהתמוטטו.
"בנושא התעבורה – אני חושבת שישנן די קוראות המכירות את
התופעה של זלזול בחגירת חגורות בטיחות
או זלזול בשימוש בכסאות בטיחות. זוהי
דוגמה מובהקת למצב בו אנשים מתעלמים
מהידוע להם, רומסים את ערכי שמירת
החיים ומעדיפים לנהוג בשיטת
ה'סמוך'. אנחנו יודעים שרק
החמרת ענישה
הצליחה ליצור הרתעה וגם זה לא
ב 100%- .
"יש גם מקרים, שבהם אנשים לא
יודעים מהו החוק, כי הם בחרו שלא
לפנות לבעל המקצוע המתאים. אני
נתקלת באין ספור מקרים של בעלי
עסקים, שלא יודעים מהם החוקים
החלים על העסק שלהם".
גב' שרי ויסבלום, אדריכלית ומעצבת
פנים, המכירה את חוקי הבניה מקרוב,
מנסה לנמק:
"היות שחוקי המדינה נקבעו על ידי
אנשים הרחוקים מהשקפת התורה, ישנם המתקשים לחוש שהם
מחייבים אותנו או שהם נקבעו לטובתנו. בחוקי התורה, ברור
לנו שאנחנו מחויבים להם בכל מצב, אבל מעבר לכך, אנחנו גם
משתוקקים לקיימם, כי יודעים אנו שבכל קיום מצוה וזהירות
מעבירה נשמתנו מתקרבת עוד יותר לבוראה. יודעים אנו גם,
שהקב"ה שברא אותנו, הוא זה שנתן לנו את התורה ועיצב את
נפשותינו על פיה. אין חוק מחוקי התורה שאיננו יכולים לעמוד
בו. הם תפורים בדיוק על פי המידות שלנו והם מהווים את טובתנו
האבסולוטית. לעומת זאת, חוקי המדינה, אי אפשר להשוותם
בכלל והם נבדלים באלף אלפי הבדלות. חוקי הממשלה באמת
עשויים להיות קשים ואולי אפילו בלתי אפשריים לביצוע ולא
ברור לנו בכלל שהם נקבעו במטרה להועיל לנו. אנחנו, כיהודים
שומרי תורה ומצוות, מתקשים להעריך ולכבד חוקים שאינם
עליונים, חוקים כאלו שאינם חוקי אמת.
"בנוסף, כציבור, הורגלנו לגמישות )בכל מה שאינו נוגע להלכה,
כמובן(. היהודים תמיד ידעו 'לסדר ענינים', לאלתר. בפועל – החוק
כרוך בבירוקרטיה מתישה ובכנות, קשה מאד להסתדר איתו.
כאשר דרך החוק מפותלת כל כך, אנשים מחפשים לברוח ממנה
ולנסות דרכים חילופיות.
"זאת ועוד. עמידה בחוקים דורשת לפעמים הוצאה כספית
גדולה. לכן, ישנם המרגישים שירוויחו הרבה מהתחמקות מהחוק".
את סבורה שהטיעונים הללו מספקים? האם הם בכלל נכונים?
"אשיב לפי סדר הסיבות. ראשית – 'חכמה בגויים תאמין'.
חשוב שנבין שאכן ישנם חוקי רשע, אבל ישנם חוקים אחרים
שנחקקו בדם, מתוך נסיון כאוב, אלו חוקי התעבורה והבניה.
כל אזרח קטן בטוח ש'לי זה לא יקרה', אבל כשזה חלילה
קורה, ירחם ה'. כשמדובר בחוקי בניה, אלו חוקים שפעמים
רבות נחקקו בדם ופעמים אחרות, מרובות עוד יותר, ב'דמים
מרובים'. בסופו של דבר, החוק שומר על בניה תקינה ואיכותית
ומבטיח שהכסף המושקע לא יונח על קרן הצבי.
"הבירוקרטיה היא אכן קשה ומייגעת ומי כמוני יודעת זאת,
אך בסופו של דבר – משתלמת. כשפונים לאדם הנכון, ניתן גם
לחסוך אותה. אדריכל טוב לוקח על
עצמו את כאבי הראש ונותן ללקוח
שירות שפוטר אותו מלהתעסק מול
הרשויות בעצמו.
"לגבי הפן הכספי, אני מסכימה
שלהוציא היתר בניה זה לא זול בכלל,
אבל הרווח הוא עצום, כפי שיפורט
להלן. כדאי לדעת, שאם בונים בלי
היתר, זה פעמים רבות מתברר
כהרבה יותר יקר, וידוע הפתגם
החכם: 'אין לי כסף לקנות בזול'…"

יש מחיר

למה לא, באמת? מה נפסיד אם נחמוק מן החוק הסביבתי?
"בבנינים שהורחבו ללא היתר חוקי, הבניה אינה אחידה",
מתארת שושנה, תושבת קרית ספר. "הבנינים מתכערים והחזות
החיצונית נפגמת. כך, בשכונות שהיו מתוכננות, הופך כל בנין
ליצירת אמנות בסגנון בוטיק. לפעמים, כאשר מגדילים ומרחיבים
ללא היתר, עלולים לפגוע בזכויותיו של השכן. נניח, שעל פי
מבנה דירתו של השכן, הוא יוכל להגדיל רק לכיוון השני; השכן,
שבנה והרחיב להיכן שרצה, שלל ממנו את הזכות הזאת. כאשר
מרחיבים באופן חוקי, ברגע שמגישים בקשה להיתר בניה בעיריה,
מחייבת העיריה את האדריכל לתכנן חזית עתידית לבנין ולוודא
שכל השכנים יוכלו לממש את זכותם ולהרחיב את דירתם. כאשר
בונים בלי היתרים קומה נוספת, פעמים רבות מעמיסים על יסודות
הבנין או מזיקים באופן אחר לבטיחות הבנין".
"אין ספק שלהתעלמות מחוקי תעבורה ובניה יש מחיר", בטוחה
גב' וייסלר. "לפעמים המחיר מידי וכואב ולפעמים נדרשים לשלם
אותו בטווח הארוך. זו כנראה הסיבה שאנשים ממשיכים לזלזל
בחוק, כי התוצאה לא תמיד מהבהבת מול העיניים. נהג שמפר
את חוקי התנועה ולא רותם את ילדיו בהתקן ריסון מתאים, כי
במחשבה שלו אין בשכונתו שוטרים שיכולים לקנוס אותו, עלול
לפגוע בנפש שלו ובחינוך ילדיו. הוא מתרגל ומרגיל לזלזל בכללים
ובחוקים וההשלכות עלולות להיות בטווח הרחוק. לעומת זאת,
מי שנתפס כמפר את החוק, ישלם את המחיר בטווח המיידי, אבל
ברוב המקרים ילמד את הלקח ואלו יהיו דמי לימוד הוגנים. לקוחה
שלי, שלא דאגה לליווי משפטי עסקי ולא שילמה לעובדת שלה
את המגיע לה, מיהרה לפנות אלי כדי שאפתור את הבעיה. היא
כבר היתה ערנית לצורך בליווי ובהדרכה והצהירה שבכוונתה
לעבוד בצורה מקצועית. בהרצאות שאני מוסרת לבעלות עסקים,
אני נדהמת בכל פעם מחדש לשמוע סיפורים על בעלות מקצוע
שלא יודעות דבר וחצי דבר על החוקים הקשורים בעבודתן.
לדוגמה: יש לא מעט אדריכליות שמבטיחות ללקוחה את הטוב
ביותר, אבל חוקים בסיסיים הקשורים בעבודתן, כמו זכויות
יוצרים או הגנת פרטיות, הן לא יודעות. בעיני, בעל מקצוע שלא
פועל בהתאם לחוק, לא ראוי לאמון. וכמו שהוא מזלזל בחוק הוא
יזלזל במוצר שהוא צריך לספק ללקוח שלו. כשאדם חומק מכל
חוק שהוא – הוא מסתכן. יתכן שאף אחד לא יידע, יתכן שאיש
לא יאכוף את החוק, אבל יתכן גם שיקרה להיפך והוא יידרש
לשאת בתוצאות. במקרה של אכיפה, המחיר הינו גם נפשי וגם
כספי. השכן שהזכרתי אותו למעלה, קיבל מהעיריה צו הפסקת
עבודה. נסיונות לפתור את הבעיה הובילו למסקנה, שמי שליווה
אותו מבחינה מקצועית לא היה מוסמך ולא היה ניתן להכשיר את
הבניה באופן חוקי. בפועל, החלום התנפץ, כספים שהושקעו ירדו
לטמיון ונוצרה מחלוקת בין השכנים, וחבל. לקוחה יקרה אחרת,
נאלצה לסגור את העסק בעקבות תלונה של עובדת על אי תשלום
פנסיה ואי עמידה בחוקים סוציאליים. עצוב לשמוע על מקרים
כאלו, בפרט שניתן היה למנוע אותם מראש".
"אנשים חושבים שהם מרוויחים מבניה לא
חוקית", יודעת גב' ויסבלום, "אבל אני מכירה את
הצד הכואב, לצערי, מהסיפורים שמגיעים אלי
לאחר מעשה. בשלב שבו אנשים שקועים כבר
בבוץ ולעיתים קשה מאד לחלץ אותם ולאשר
את ההרחבה. לפני מעשה ניתן לבדוק – אולי
כדאי למכור את הדירה ולקנות אחרת, במקום
להתעקש להרחיב. אולי כדאי לבנות במיקום אחר מזה שחשבו
עליו מראש. אחרי מעשה, הענין לפעמים אבוד. אלו שנתפסים
בבניה ללא היתר, נתפסים בדרך כלל בעקבות הלשנות )לאו דווקא
של שכנים בבנין עצמו( ואז קשה לאשר את ההרחבה. כאשר בונים
עם היתר מלכתחילה, לרוב מקבלים אותו גם אם ישנה התנגדות".

זה שווה!

ויש גם אנשים אחרים. יש רבים וטובים אחרים, כאלו המקפידים
על החוק בכובד ראש של 'ונשמרתם' ובזהירות של חשש מפני
פגיעה קלה בזולת. כאלו שלא יזוזו פסיעה מחוץ לחוק וכמובן

מבלי להיוועץ בדעת תורה. בטווח הקצר הם נראים לפעמים
איטיים, פחדניים, גמלוניים אולי. אבל לא. פרט לשכר השמור,
נשות המקצוע בטוחות שישנם רווחים.
גב' וייסלר אומרת: "כשאדם בוחר לכבד את החוק, הוא קונה
לעצמו בראש ובראשונה שקט נפשי. כל ההתנהלות שלו רגועה
ובטוחה. תועלת נוספת שהוא חוסך – כספים שהיה נאלץ להוציא
על התגוננות משפטית. הגיעה אלי לקוחה, שביקשה ייעוץ כיצד
להגן על זכויותיה בחוברות לילדים שהיא מוציאה לאור. מתוך
אחריותי כבעלת מקצוע נברתי בחומרים והתברר לי, שלמרות
שהיא מודעת לנושא של זכויות יוצרים, היא עצמה עשתה שימוש
בחומרים מוגנים. אם אכן היתה משתמשת בהם בתוצר הסופי
והיתה נתבעת, היא היתה נאלצת להפרד מסכומים מאד גבוהים
לאחר מעשה, הבטחון שלה היה נפגם והמיזם היה יורד לטמיון".
גב' ויסבלום מוסיפה ומרחיבה: "להקפדה על חוקי בניה וחוקים
סביבתיים נוספים, רווחים רבים. הרווח הראשון הוא – נפשי.
תקופת הבניה איננה תקופה קלה. המתח והפחד מהרשויות,
מוסיף קושי על קושי.
"כאשר בונים בצורה חוקית, רגועים מכל הבחינות. דו"ח
פתאומי מהעיריה, עלול להוביל לקנסות כבדים או מאסר של
שנתיים ובמקביל לכך, יכול לגרור צו של הריסת המבנה ותשלום
ההריסה מכיסו של הבונה. הבונה סופג שלוש מכות כבדות: הוא
משלם לקבלן על הבניה, משלם לעיריה על ההריסה ונשאר בלי
הנכס. כך, שהפחד אינו חשש שווא, ורק כאשר בונים באופן
חוקי, רגועים מכל הבחינות.
"הגיעה אלי משפחה צעירה, שקנתה דירה ראשונה. מכר
שיכנע אותם להוסיף מרפסת סוכה מבניה קלה ללא היתר.
אמר להם שכולם בונים כך ולא תהיה שום בעיה והם
אכן בנו. לבסוף, הם התבדו. בעקבות הלשנה מדייר בנין
המצוי במרחק מהם, הם נקלעו למשפטים ולקנסות.
"לאחר שניסיתי, בעזרת עסקנים שונים, התברר כי
אין מנוס מהריסת המבנה, בנוסף לקנסות. כמה כאב
הלב לראות, שבנוסף הם היו צריכים גם לשלם על
ההריסה. כמה עגמת נפש וכסף הם היו יכולים לחסוך,
אם היו בודקים מראש את הענין החוקי. בתכנון מקדים,
היה אפשר למנוע זאת על ידי בניה בכיוון שונה ועם
מעט יצירתיות.
"הרווח הנוסף הוא – כלכלי. מחירה של הלשנה,
כבד מאד. גם אם לא מקבלים צו הריסה, ישנן
הוצאות רבות.
"בעלי אולם אירועים פנו אלי וסיפרו, שבנו ללא
היתר. למעשה, העיריה העלימה בתחילה עין, אך
לבסוף, לא לאחר חילופי פקידים, הונחה עליהם
יד החוק. הדבר הכניס את בעלי האולם לעלויות
כבדות מאד, למשפטים ולכאבי ראש. אם היו
פונים לייעוץ מלכתחילה, הם היו חוסכים המון.
גם מבחינה חיצונית המבנה רחוק מלהיות יפה
ואסתטי, מה שחשוב מאד לאולם אירועים
שאמור למשוך לקוחות.
"המקפידים על חוקי הבניה, משמרים את
ערך דירתם. כן, בעת בניה של תוספת, יש
לשקול מכירה עתידית של הדירה. אף אחד לא
כמה כאב הלב לראות,
שבנוסף הם היו צריכים גם
לשלם על ההריסה
ענין } 7{
כ"ח במנחם-אב תשע"ט | קראט 45
יכול לצפות את העתיד ותמיד כדאי לשקול כל פעולה או שינוי
מהותי בדירה – מה יהיו השלכותיה ליום שבו נעקור מהדירה.
נכס שהורחב באופן חוקי, מעלה באופן משמעותי את הערך של
הדירה. ומאידך, נכס שהורחב באופן לא חוקי, לא תמיד ימצא חן
בעיני הלקוח, מה שמוריד את הביקוש לדירה באופן יחסי לגודלה,
וכפועל יוצא – גם את מחירה בשוק.
"בנוסף לכך, הלקוחות הפונטציאליים לדירה, יהיו בדרך כלל
כאלו שהאמצעים העומדים לרשותם אינם בלתי מוגבלים והם לא
יוכלו לוותר על ניצול סכום המשכנתא המקסימלי שניתן לקבל
מהבנק. כדאי לדעת, שמבחינת הבנק – חלק הדירה שהורחב ללא
רשיון, לא רק ש'אינו קיים' ואינו מגדיל את השמאות לדירה,
אלא אף גורע מהסכום הסופי, כי הבנק ירצה לבטח את עצמו גם
למקרה בו הנכס יקבל צו הריסה חלקי והוצאות ההריסה יפלו על
הנכס. יש לקחת בחשבון, כי סכום קטן מידי של משכנתא, מוריד
גם הוא באופן יחסי לקוחות רבים ובאופן בלתי נמנע – מוזיל את
מחיר הדירה.
"ככלל כדאי
לדעת, שלפני שקונים דירה יש מקום להתייעץ עם אדריכל
שעוסק ברישוי בניה בעל נסיון מתאים, כדי לברר האם הדירה
אינה בעייתית.
"לא מזמן פנו אלי זוג מבוגר מהמרכז, לאחר שקנו דירה
להשקעה על מנת ליצור מקור הכנסה לימי הפנסיה. הללו קיבלו
הצעה של דירה בזול במזומן בלבד )וכאן היתה אמורה נורה אדומה
להדלק…( והם קפצו על המציאה. לאחר תקופה רצו למכור את
הדירה ואז, להפתעתם הלא-נעימה התברר, שהדירה אינה רשומה
כדירה ואי אפשר היה להוציא עליה משכנתא ובאמת רק לעשות
עיסקת מזומן, שעל ידי זה ערך הדירה יורד מאד, כיון שלא כל
אחד יכול לאפשר לעצמו".

הפרט והכלל

נהג שעמד למשפט על עבירת תנועה שביצע, בא לפני הגאון
רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, 'הסטייפלר', וביקש את ברכתו
שלא יקנס.
"על איזו עבירה הינך עומד להשפט?" שאל הגאון.
"נסעתי ברכבי במהירות של מאה וארבעים קילומטר לשעה",
השיב האיש.
הרים 'הסטייפלר' את קולו וצעק עליו: "רשע! איך זה העזת
לסכן חיי אדם?!" וסרב לתת לו את ברכתו.
בין טובת הפרט לטובת הכלל, עובר לעיתים קו איזון דק.
רחמנים בני רחמנים אנחנו. קשה לנו לשאת צער של משפחה
ברוכה המבקשת להרחיב את דירתה או שלא לחמול על אמא
המחכה ברמזור ואוטוטו מפסידה את האוטובוס. ועדיין – ברור
כי טובת הכלל קודמת. והכלל – זקוק לחוקים הסביבתיים – חוקי
הבניה והתעבורה. שאלנו את הגב' ויסבלום:
טובת הכלל קודמת לטובת הפרט – כיצד בא לידי ביטוי הכלל
הזה בתחום עבודתך וכיצד יבוא לידי ביטוי מעשי בחיינו?
היא ענתה: "עוד לפני הענין של היתרים וחוק, חשוב לשמור
על טובת הציבור. אם כל אחד יעשה רק מה שטוב לו עצמו, אז
הרים 'הסטייפלר' את
קולו: "רשע! איך העזת
לסכן חיי אדם?!" וסרב
לתת לו את ברכתו
טלפון ציבורי
הפעם, ערכנו ניסוי בשטח, בצומת מרומזר טורדני במיוחד.
60% מן העוברים ושבים המתינו בדבקות לאור ירוק.
10% המתינו לרגע בו המכוניות אינן נוסעות – וחצו.
30% מיהרו לחצות רגע אחרי שהרמזור התחלף לירוק.
יש לציין, שאמהות עם ילדים המתינו בצייתנות על אי
התנועה, והחוצים הפזיזים היו מבוגרים ממהרים, שחצו
ללא ילדים.
אפשר יהיה לשים שלט גדול על היישובים שלנו: 'ג'ונגל
ישראל'… כבני אדם, ובפרט כיהודים, אנו חושבים תמיד
גם על זולתנו, הדבר בא לידי ביטוי בבניה וחוקי הבניה,
בכמה מישורים.
"א. אסתטיקה ונקיון.
"דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. אך ודאי שאין
זה הוגן להרחיב את הדעת על חשבון הצרת דעתו
של זולתנו. כשבונים, צריך לחשוב גם על הסביבה.
אין זה הוגן שאדם ישקיע מכספו לעצב ולנאות את
ביתו מבפנים – ובד בבד ילכלך ויכער את כל סביבתו
וישאיר את 'פחי הזבל' מחוץ לדלת…
"החוק דורש ממבצע השינויים – להתחשב
בסביבתו, ולתת את הדעת גם לזולת ולא רק
לעצמו. כמאמר חז"ל: 'תן דעתך שלא תקלקל
ותחריב את עולמי'…
"ב. התחשבות בצרכי הזולת )אור, שמש, אוויר(.
"החוק דורש מהאדם שמגיש את הבקשה,
לשתף בכוונותיו באופן מלא ומדויק – את השכנים
או השותפים בנכס – שהשינויים המתוכננים
עלולים לשנות גם את איכות חייהם או להזיק
לנכסיהם. וזאת, על מנת לקבל את הסכמתם
או התנגדותם לשינוי.
"ג. חלוקה הוגנת של שטחים ציבוריים.
"כואב לראות אנשים שפשוט גונבים
שטחים לא להם ובכוונה לא הנחתי את
המילה גונבים במרכאות. יוצא לי להתקל לא
אחת במקרים שאנשים סיפחו )או במילים
פשוטות יותר – שדדו( להם שטח של גינה
או של גג השייך לכל השכנים ואז, כשאחד
מהשכנים רצה לבנות ממ"ד או להתרחב
קצת – הם לא איפשרו את ההרחבה, כי
זה פגע להם בשטח הגזול)!!!( או שהם
סיפחו לעצמם את הגג ועוד רצו שהשכנים
יתחלקו איתם בהוצאות… אסור שיהיו
דברים כאלו במחוזותינו. זה כרוך גם
בלא מעט חילול ה'.
"ד. השתתפות הוגנת בכספי הציבור.
"כל שטח המשותף לאנשים רבים
– דורש הקמת גוף שיטפל בצרכיו,
כמו חדר המדרגות המשותף לדיירים
רבים ומצריך ועד בית שידאג לנקות
אותו ולתחזק אותו. הכספים שהוועד
גובה, אינם כספי צדקה וחסד לדיירי
הבנין, אלא מחויבותו של כל אחד
כלפי עצמו. כספי הוועד הם כספים
ענין תכנון ועיצוב חללים מגוונים, בדגש על
ארכיטקטורה יצירתית וחדשנית, תוך
ליווי אישי והתאמה לאופי ודרישות
הפרויקט עד לסיום התהליך.
לחלום
שלך
יש בית.
היתרי בניה * תכניות עבודה ומפרט
לקבלן * רישוי עסקים * עיצוב פנים
ומטבחים * ליווי בניה
ענין
שמייצגים את שותפותו החלקית של הפרט בשטח הכללי.
"מסי הארנונה הנגבים על ידי הרשויות המקומיות, הם למעשה
'כספי ועד בית', אשר נועדו לטפל ברכוש הציבורי של כלל תושבי
העיר: כבישים, תאורה, גינות שעשועים וכדומה. כספים אלו, ראוי
שייגבו בהגינות ובצדק, כפי שותפותו היחסית של כל אחד בעיר.
אינו דומה אדם שיש לו דירה אחת בעיר, לאדם שיש לו שתי
דירות, ששותפותו בחלק הציבורי – גם היא כפולה.
"זאת היא אחת הסיבות, שהחוק מחייב דיווח על כל בניה
או הרחבת שטח בתוך העיר, אשר מגדילה את חלקו היחסי של
התושב גם בשטח המשותף בעיר.
"ה. איכות חיים.
"גם אם הגענו למצב בו כל השכנים מסכימים ברצון לשינויים
)מתוך לב טוב או על מנת להשיג הסכמה לבניה גם אצלם…(,
עדיין מחייב החוק בקשת אישור מהרשויות. שכן מצב בו כל
אחד יבנה ויתרחב בתוך שטחו הפרטי ללא הגבלה – עלול להפוך
ערים שלמות למחסני מגורים, אשר בכל רחוב קטן מהם יתאכסנו
אלפי משפחות, בצפיפות ובתנאי חיים בלתי אפשריים. )דמיינו
לעצמכם תורות ארוכים של עשרות ילדים על שתי נדנדות
בגן השעשועים; רחובות הומים בעשרות בני אדם עד השעות
המאוחרות של הלילה; שעות המתנה ארוכות על כל קניה של
חלב או לבן במכולת השכונתית וכן הלאה.(
"החוק דורש מהרשויות המקומיות להגדיר – על פי סטטיסטיקות
מיוחדות – אחוזי בניה מותרים בכל אחת מהשכונות בעיר, על
מנת שלא להגיע לצפיפות אוכלוסין ובכך – למעשה – לתת את
הביטוי לגידול הטבעי של האוכלוסיה – מחוץ לשכונות, על ידי
הקמת שכונות/ערים חדשות.
"ו. בטיחות ונגישות.
"כבר הוזהרנו בתורה הקדושה לעשות מעקה לגגנו. כללי
הבטיחות מסייעים לנו בכך. כללים אלו משתנים בכל עת על
פי התנאים המיוחדים וצורת הבניה. האזרח הפשוט אינו מודע
לשינויים ולתנאים אלו בדרך כלל. הוא מעולם לא חשב מה יקרה
בדירה שהוא בונה או מרחיב, בשעת רעידת אדמה או שריפה
חלילה; או איזה מעקה נחשב למעקה תקני, היכול לשאת עומסים
משמעותיים. רק מהנדס שעבר הכשרה מיוחדת לכך, יכול לקבוע
באיזו צורה לבנות ובאילו חומרים להשתמש.
"החוק המצריך אישור מהנדס טרם בניית כל מבנה או עריכת
שינוי במבנה קיים, מסייע לכל אחד לקבל בעל כרחו את התנאים
האופטימליים לבניית מבנה תקני, חזק ומוגן, אשר עונה על
הדרישות של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
"ובסופו של דבר זה גם משתלם, כי כאשר מתגלים ליקויי בניה
לאחר מעשה, הרבה יותר יקר וקשה לתקן.
"אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות מעל במה זו לכל מנהלי
המוסדות וגבאי בית הכנסת – נכון, זה קשה ולפעמים ממש מעייף
לדאוג לאישורים תקניים, אבל לא משחקים בבטיחות של ציבור!
וגם בנגישות אסור לזלזל, למרות שכרגע אף אחד מהקהילה אינו
נזקק לכסא נכים! שלא תקרה ח"ו שום צרה ויגון, אבל כשאנשים
שהופכים לנכים נזקקים לעזרה והופכים לחסרי ישע בגלל חוסר
נגישות, זה דבר נורא ואיום. בית הכנסת הוא החמצן של כל
יהודי, ובפרט במקום שיש בו קהילה מגובשת, כשמשפצים
בית כנסת יש לדאוג לנכים אפילו אם הם אינם קיימים.
"לסיכום, חוקי תעבורה ובניה אכן נחקקו על ידי אנשים
הרחוקים מעולמנו, אך הם רלוונטיים לכל אחד ואחד מאיתנו,
החוקים אינם רק חובה, אלא גם זכות".

למי מזיקים? לעצמנו

"אם נתמקד בטובת הפרט ונשכח את טובת הכלל, ללא
ספק נזיק לעצמנו", מעירה חיה, תושבת ירושלים. "כאשר
אנחנו בונים יחידות דיור בחניון ומשתיקים את הענין ואפילו
מתנדבים לחנות בחוץ, אנחנו מתחזקים את התופעה
הזאת; אנחנו מאפשרים אותה. יום יבוא והילדים שלנו
ימצאו את עצמם במגורים מסוכנים ומזוהמים שכאלו
בחניונים. כך, אנחנו פוגעים בכולם".
גב' וייסלר סבורה, שניתן לאזן בין טובת הפרט
לטובת הכלל:
"נקודת איזון היא שאלת המפתח. כמגשרת אני
תמיד שמה לנגד עיני, שבמידת האפשר צריך לכל
בעיה למצוא פתרון שיביא לנו את האיזון. למשל, אם
לפני ששכן פועל באופן חד צדדי הוא יבוא בדברים
עם השכנים שלו ויפנה לאיש מקצוע, ברוב המקרים
יימצא הפתרון שכל הצדדים ייצאו מרוצים. באחד
המקרים שטיפלתי בהם, מצאנו פתרון כיצד שני
השכנים שהתקוטטו על בניית סוכה יוכלו לממש
את חלומם. אני מאמינה שאפשר למצוא כמעט לכל
בעיה בעזרת ה' פתרון מאוזן וחוקי, כאשר באים
עם רצון טוב, מראש, לאיש המקצוע המתאים".
אז כן, ניתן יהיה למצוא את האיזון מן הסתם,
וגם אם לא – לא נוכל לבקש מן הסביבה לשלם
את המחיר שלנו. נעצור כאן. בשם החוק.